דברים, פרק כ״ט, פסוק כ״ח

יצא לכם לחשוב פעם מי אחראי על המעשים שאנחנו עושים? בני ישראל במדבר דאגו מאוד. הם שמעו שאם מישהו עושה מעשה רע, כל העם עלול להיפגע מזה. הם שאלו את עצמם איך הם יכולים להיות אחראים על מעשים שאנשים אחרים עושים בסתר, כשאף אחד לא רואה. על כך עונה להם התורה שיש הבדל ברור בין שני מצבים. המילה הַנִּסְתָּרֹת מתארת מעשים לא טובים שאנשים עושים בשקט ובסוד. מכיוון שאף אדם לא יכול לראות מה קורה בתוך בתים סגורים או בסתר, המעשים האלו מסורים רק לידיים של ה', כי רק הוא יודע מה באמת קורה ומה נמצא בלב של כל אחד. לעומת זאת, המילה וְהַנִּגְלֹת מתארת מעשים גלויים שכולם רואים. על המעשים האלו יש לנו אחריות גדולה. כשאנחנו רואים משהו לא טוב שקורה מול העיניים שלנו, התפקיד שלנו כחברה הוא לא לשתוק, אלא להתערב, לתקן ולעזור. בספר התורה, מעל המילים לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד, יש נקודות קטנות ומיוחדות. הנקודות האלו באות ללמד אותנו שהאחריות המשותפת הזו לא התחילה מיד כשהם הלכו במדבר. רק כאשר בני ישראל חצו את נהר הירדן, נכנסו לארץ ישראל והתחילו לחיות יחד כקהילה מסודרת בארץ משלהם, הם קיבלו על עצמם את האחריות המלאה לדאוג אחד לשני ולחברה שבה הם חיים.