קרה לכם פעם שראיתם משהו מדהים קורה ממש מולכם, אבל רק אחרי הרבה זמן הבנתם כמה הוא באמת מיוחד? בני ישראל ראו במצרים את הניסים הכי גדולים שאפשר לדמיין, אבל לקח להם המון זמן להבין אותם באמת. משה מסביר להם שראייה בעיניים היא לא תמיד מספיקה, ושלפעמים לוקח זמן עד שהדברים נכנסים עמוק פנימה.
כאשר משה אומר שלא היה להם לֵב לָדַעַת, הוא לא מתכוון שהם לא היו חכמים. הוא מתכוון שהם לא מספיק התאמצו לחשוב ולהכיר את החסדים הרבים שה' עשה איתם. הם לא השתמשו במספיק עֵינַיִם לִרְאוֹת כדי להתעורר מהניסים המופלאים שקרו סביבם, וחסרו להם וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ מתוך נכונות אמיתית להקשיב ולקבל את דברי ה'.
אז למה בעצם הם היו צריכים לנדוד ארבעים שנה במדבר? כי כדי להבין דברים עמוקים באמת, צריך זמן. חכמים מסבירים שלוקח לאדם ארבעים שנה עד שהוא מצליח להבין לגמרי את מה שהמורה שלו לימד אותו. התקופה במדבר עזרה להם להתבגר. שם הם לא היו צריכים לדאוג לאוכל או לבגדים, כי ה' דאג להם להכל, וכך הם יכלו לפנות את כל המחשבות שלהם רק כדי ללמוד תורה ולהתקרב לה'.
השינוי הגדול קרה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. באותו יום, משה מסר את ספר התורה לשבט לוי, ופתאום כל עם ישראל הגיעו ודרשו לקבל חלק שווה בתורה. הם לא רצו שהתורה תהיה שייכת רק ללויים. הבקשה הזו שימחה את משה מאוד, כי היא הוכיחה לו שאחרי ארבעים שנה, העם סוף סוף באמת אוהב את ה', בוטח בו ורוצה את התורה מכל הלב.