הפסוק מציג את הטרגדיה והאבסורד שבבגידת עם ישראל בברית. העם נוטש את אלוהיו לטובת ישויות זרות וריקות מתוכן, שאין להן שום קשר היסטורי או רוחני אליו, ושאינן מעניקות לו דבר בתמורה.
בבואם לבאר את המילים אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהפסוק מדגיש את חוסר האונים של האלילים. בני ישראל מעולם לא חוו או הכירו גבורה אלוהית כלשהי באותם אלילים, ואין להם שום כוח עצמאי [רמב"ן, רש"י, הטור הארוך, רבנו בחיי, גור אריה]. מנגד, יש המפרשים זאת על דרך השלילה ההיסטורית וההגיונית: בני ישראל עזבו את אלוהי האמת, שמציאותו והשגחתו הוכחו להם במופתים, לטובת אלוהי כנען שהיו חדשים וזרים עבורם, ושאת מציאותם כלל לא הכירו [ספורנו, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ].
הביטוי וְלֹא חָלַק לָהֶם מעורר דיון בקרב הפרשנים, בעיקר סביב השאלה מי הוא הנושא של הפועל "חָלַק" בלשון יחיד, בעוד הפסוק עוסק באלוהים אחרים בלשון רבים [ברכת אשר על התורה, משכיל לדוד]. מתוך כך, עולות שתי גישות פרשניות מרכזיות:
הגישה הראשונה רואה בה' את נושא המשפט. לפי פירוש זה, ה' לא נתן את האלילים או את כוחות הטבע והמזלות להיות שרים ומנהיגים על עם ישראל. בעוד שלאומות העולם הוקצו כוחות אמצעיים או שרי מעלה, עם ישראל מונהג ישירות על ידי ה', ולכן העיסוק בעבודה זרה כלל אינו שייך לחלקם [רמב"ן, רש"י, ספורנו, העמק דבר, הטור הארוך, שד"ל, רבנו בחיי, ביאור שטיינזלץ]. יתרה מכך, האלילים אינם החלק של ישראל, משום שה' בעצמו הוא מנת חלקם, והם חלקו [רא"ש, דעת זקנים, הדר זקנים, רבנו בחיי].
הגישה השנייה, הנשענת על תרגום אונקלוס, רואה באליל עצמו את נושא המשפט. לפי קו מחשבה זה, משמעות הפועל היא הטבת מצב או מתן נחלה. כלומר, אותו אלוה שבחרו להם מעולם לא הטיב עמם, לא הושיע אותם בעת צרה, ולא העניק להם שום נחלה או חלק [רמב"ן, רש"י, נתינה לגר, לבוש האורה]. חוסר התוחלת שבעבודה זרה זו מעצים את חומרת חטאם של ישראל, שעזבו את בוראם לטובת הבל שלא מועיל להם כלל [מלבי"ם].
הפרשנים מצביעים על כך שיש כאן תוכחה כפולה ומדורגת כלפי ישראל: לא רק שה' מעולם לא אישר להם לעבוד ישויות אלו ולא מסר אותן לחלקם, אלא שגם מצד עצמם, ישראל מעולם לא ראו באלילים אלו שום כוח אמיתי או תועלת [מזרחי, שפתי חכמים, מיני תרגומא].
נוסף על כך, המילה וַיִּשְׁתַּחֲווּ נכתבה בתורה בכתיב חסר, ללא האות וי"ו בסופה. חסרון זה בא ללמד שכל סוג של עבודה זרה, גם אם אינה השתחוויה ממש, נחשבת חמורה באותה מידה [קיצור בעל הטורים].