תארו לעצמכם שאתם עומדים לסיים מסע ארוך מאוד, וממש תכף מתחילים פרק חדש לגמרי בחיים. איך הייתם מרגישים? בני ישראל עומדים בדיוק ברגע הזה, ממש לפני הכניסה לארץ ישראל. משה רוצה להרגיע אותם ולכרות איתם ברית חדשה.
משה אוסף את כולם. כשהוא אומר וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, הוא בעצם מבקש מכולם, גם מהנשים, מהילדים הקטנים ומכל מי שהצטרף לעם, לשים לב טוב טוב להמשך הדברים שלו. משה פונה אליהם ואומר אַתֶּם רְאִיתֶם. אולי תחשבו לעצמכם: הרי הדור שיצא ממצרים כבר מת במדבר, אז איך משה אומר להם שהם ראו את הניסים? התשובה היא שהרבה מאוד מהאנשים שעמדו שם היו ילדים או נערים כשיצאו ממצרים, וגם שבט לוי והנשים היו שם. יחד עם הצעירים שראו את הניסים שקרו אחר כך במדבר, כולם בעצם ראו את הניסים הגדולים בעיניים שלהם.
הוא מזכיר להם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה', החל מהמכות במצרים ועד לניצחונות במלחמות מול מלכים חזקים במדבר. משה מסביר להם שההצלחה שלהם לא הגיעה בזכות כוח צבאי רגיל, הרי במשך ארבעים שנה הם בכלל לא אכלו אוכל של לוחמים אלא רק מן. ההצלחה שלהם באה אך ורק בזכות ההשגחה של ה' ובזכות זה שהם שומרים את התורה.
כשהתורה מזכירה מה קרה במצרים, היא מפרטת בדיוק מי קיבל עונש: לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ. הפירוט הזה מלמד אותנו על הצדק המדויק של ה'. פרעה נענש כי הוא המנהיג שהחליט את ההחלטות. העבדים שלו, שהם בעצם השרים של המדינה, נענשו כי היה להם כוח לייעץ למלך להתנהג יפה לבני ישראל, אבל הם לא עשו זאת. והארץ, שזה בעצם כל העם המצרי, קיבלה עונש כי הם התנהגו באכזריות והציקו לבני ישראל. ה' דואג לעשות משפט צדק ולתת לכל אחד בדיוק את מה שמתאים למעשים שלו.