קרה לכם פעם שהבטחתם משהו כשהייתם ממש קטנים, וכשגדלתם רציתם להבטיח את זה שוב, אבל הפעם מתוך הבנה אמיתית ורצון משלכם? זה בדיוק מה שקורה לעם ישראל רגע לפני הכניסה לארץ. הדור הישן שהיה במעמד הר סיני כבר איננו, ועכשיו עומד דור חדש, בוגר יותר, שראה את כל הניסים שה' עשה להם במדבר. לפני שהם חוצים את נהר הירדן, הם מקבלים על עצמם את התורה מחדש. הפעולה הזו, שבה הם נשבעים לשמור את התורה, נקראת לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
לפני הרגע החגיגי הזה, משה אמר לעם אזהרות על מה שיקרה אם לא ישמרו את התורה. כדי שאף אחד לא יחשוב שמשה החליט להחמיר או המציא את האזהרות האלה בעצמו, הכתוב מדגיש שאלו הדברים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה. כלומר, הכול נאמר בדיוק כמו שה' אמר לו. האזהרות האלה נועדו לטובתנו: ממש כמו שמלח שומר על הבשר שלא יתקלקל, כך גם הקשיים והאזהרות עוזרים לנו לנקות ולתקן את המעשים שלנו, ולהפוך אותם לזכויות ולדברים טובים.
אבל למה בעצם צריך לעשות ברית חדשה? הרי כבר יש את הברית שנעשתה בהר סיני, שנקראת בפסוק מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב (חורב זה הר סיני). התשובה היא שהברית הראשונה נעשתה במדבר, והעם היה קצת חייב להסכים לה. עכשיו, הדור החדש בוחר בברית הזו בעצמו, מתוך אזור מיושב, בבחירה חופשית וברצון אמיתי. המילים אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית באות לסכם את כל מה שנאמר עד עכשיו, ויש שמסבירים שהן ממש פתיחה והקדמה לברית החדשה והמרגשת שעומדת להתחיל בפרשה הבאה.