קרה לכם פעם שהרגשתם שאתם חוזרים ממש לנקודת ההתחלה, למקום שחשבתם שעזבתם לתמיד? התורה מתארת מצב עצוב שבו עם ישראל לא שומר על המצוות, וכתוצאה מכך הם נאלצים לחזור למצרים, בדיוק המקום שממנו ה' גאל אותם. החזרה הזו לא תהיה ברגל, אלא בָּאֳנִיּוֹת, כלומר בספינות גדולות. למה דווקא בספינות? כי במסע רגלי אפשר לקחת רק אנשים חזקים, אבל בספינות האויבים יכולים לאסוף את כולם יחד, גם אנשים מבוגרים וגם ילדים קטנים.
כשעם ישראל יגיע למצרים, הם יהיו כל כך רעבים ומפוחדים עד שהם יעשו משהו מפתיע. המילה וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם מלמדת שהם לא יימכרו על ידי אחרים, אלא יציעו את עצמם להיות עבדים, רק כדי שמישהו ייתן להם אוכל וישמור עליהם. אבל אז יקרה דבר בלתי צפוי, וְאֵין קֹנֶה. אף אחד לא יסכים לקנות אותם. המצרים יזכרו את עשר המכות שקיבלו בעבר ויפחדו מאוד לקחת יהודים לעבדים.
למרות שזה נשמע כמו מצב קשה מאוד, מסתתרת כאן גם נקודת אור ונחמה גדולה. העובדה שאף אחד לא יקנה אותם אומרת שהם לעולם לא יהפכו לעבדים של בני אדם אחרים באופן קבוע. הם יישארו תמיד רק העבדים של ה', וכך יוכלו תמיד לשאת אליו את עיניהם, לחזור בתשובה ולדעת שהוא ממשיך להשגיח עליהם.