מציאות של תלות כלכלית משנה את יחסי הכוחות החברתיים. הקללה מציגה היפוך מוחלט של הברכות שהובטחו קודם לכן, וממחישה כיצד אובדן העצמאות הכלכלית מוביל לירידה במעמד.
המילה הוּא מתייחסת לגר, כלומר לזר החי בקרב העם [ביאור שטיינזלץ]. הברכה שהוזכרה מוקדם יותר בפרשה, "והלוות גויים רבים", מתהפכת כאן לחלוטין: המלווה הופך ללווה, הלווה למלווה, והראש לזנב [בכור שור, ביאור יש"ר].
הקביעה כי הוּא יַלְוְךָ משמעותה המעשית היא שהזר יצליח בעסקים יותר מישראל. יתרה מכך, המצב שבו הוּא יִהְיֶה לְרֹאשׁ מתבטא לא רק בעליונות כלכלית אלא גם בעליונות ובהובלה בחכמה [העמק דבר].
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהקשר בין שני חלקי הפסוק – ההלוואה הכספית והפיכת הזר לראש – אינו מקרי, אלא נובע מתוך יחסי הכוחות של שעבוד. העליונות נגזרת ישירות מתוך התלות הכלכלית, על בסיס העיקרון לפיו "עבד לווה לאיש מלווה". ברגע שנוצרת תלות כספית, מעמדו של הלווה הופך נחות ומשועבד, וכך באופן טבעי הופך המלווה לראש והלווה לזנב.