גורלו הקשה של העם הגולה הופך את עצם קיומו לסמל אוניברסלי של טרגדיה. הסבל שחווה האומה כה קיצוני, עד שהוא חדל להיות אסון פרטי והופך למיצג פומבי, המשמש כאות אזהרה ונושא שיחה בפי כל העמים.
הפרשנים מסכימים כי המילה לְשַׁמָּה מבטאת השתוממות ותדהמה. מצבו של העם יהיה כה ירוד, עד שהוא יהווה סיבה לזעזוע עבור כל מי שיראה אותו [מזרחי]. גישה נוספת רואה במילה זו גם ביטוי לשממה, חורבן והשמד מוחלטים [רלב"ג].
במצב זה, העם יהפוך לְמָשָׁל, כלומר לכינוי גנאי ולסמל של כישלון, עליבות ומצוקה [ביאור שטיינזלץ]. כאשר תבוא מכה רעה או אסון על אדם אחר, ישתמשו בעם ישראל כמדד להשוואה ויאמרו "מכה זו דומה למכתו של עם ישראל", או שיזהירו אדם לבל יעשה מעשה מסוים כדי שלא יקרה לו מה שקרה להם [רש"י, רלב"ג, ביאור יש"ר].
הביטוי וְלִשְׁנִינָה נגזר לדעת רוב המפרשים מהשורש של המילה "וְשִׁנַּנְתָּם", ומבטא דיבור, סיפור ושיח [רש"י, רשב"ם]. בעוד שהמשל נשמע באוזן, השנינה נאמרת בפה [אבן עזרא], והכוונה היא שהגויים יעסקו בעם ישראל וידברו עליו דברים חדים ושנונים [ביאור יש"ר]. עם זאת, יש מי שמציע כי כדי להימנע מכפילות עם המילה "למשל", ניתן לפרש את המילה "ולשנינה" מלשון חריקת שן, תיאור המבטא את שמחתם לאיד של האויבים במפלת העם [אם למקרא].
לצד תיאור החורבן שבא כתוצאה מעוונות העם [אבן עזרא], יש הרואים במצב זה תכלית היסטורית רחבה. הפיזור בין העמים והסבל הנורא אינם רק עונש, אלא כלי חינוכי בידי ה׳. מצבו של העם משמש דוגמה חיה ואזהרה חדה לכלל האנושות מפני נטישת חוקי המוסר האלוהיים, וכך, מתוך הגלות והייסורים, מכין העם את הקרקע לתיקון עתידי של אומות העולם [רש"ר הירש].