הבטחת השפע האלוהי עולה כאן שלב, ועוברת מברכות הניתנות בדרך הטבע אל שפע על-טבעי, מופלג וקבוע, המיוחד לארץ ישראל. בעוד שברכות קודמות בפרשה הבטיחו הצלחה טבעית או זמנית, פסוק זה מציג יתרון נסי והשגחה פרטית מתמדת על קיום השפע [העמק דבר, ביאור יש"ר, שפתי כהן].
הפרשנים נחלקו בביאור המילה וְהוֹתִרְךָ. גישה אחת גוזרת את המילה מלשון "נותר" והישרדות; כלומר, גם אם תהיה רעה, רעב או מארה בעולם, ה' ישאיר אותך לפליטה וישמור עליך לטובה [אבן עזרא, הטור הארוך]. לעומת זאת, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מפרשת את המילה מלשון "יתרון" ועודף. לפירושם, ה' יעניק לך שפע מרובה, הרבה מעבר לצפוי, ויעשה אותך מוצלח ובולט לטובה יותר משאר האנשים [ספורנו, בכור שור, ביאור שטיינזלץ, רש"ר הירש]. יש המשלבים את שתי המשמעויות יחד, ורואים בהבטחה גם הישרדות בעת צרה וגם שפע עודף [נתינה לגר].
הברכה לא מתבטאת רק בעצם יצירת השפע, אלא גם בהשגחה האלוהית על הישרדותו לאורך זמן, כך שהפירות והבהמות לא יפסדו ויזכו למטר בעיתו [רלב"ג]. שפע זה מובטח להיות כה עצום, עד שהוא הופך את סדר העולם הרגיל. בדרך כלל, אדם נדרש קודם להכין פרנסה, לבנות בית ולטעת כרם, ורק אז לשאת אישה ולהוליד ילדים. אולם כאן הברכה מקדימה את בִּפְרִי בִטְנְךָ לפני וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ, ללמדך שהשפע יהיה כה גדול עד שלא יהיה צורך לדאוג כלל להכנת המזונות מראש. יתרה מזו, טמון כאן נס כפול בטבע הארץ: האדמה תהיה שמנה ותוציא יבול רב, ובמקביל היא תצמיח מרעה משובח שישביח את הבהמות, בניגוד לטבע הרגיל שבו אדמה המניבה פירות עסיסיים אינה אידיאלית לרעיית צאן [פני דוד].
מעבר לשפע החומרי, יש הרואים במילה וְהוֹתִרְךָ הבטחה לתוספת חיים. לכל אדם קצובים ימים להשלמת תפקידו בעולם, אך ה' יעניק לאדם "מותרות חיים", זמן נוסף מעבר לקצוב לו, למען בִּפְרִי בִטְנְךָ, כדי שיוכל להמשיך להשפיע לטובה ולחנך את ילדיו [חתם סופר].
מטרת כל הטוב הזה אינה פינוק גרידא, אלא מעין "רפואה מונעת" רוחנית. ה' מעניק לעם ישראל את הנחלה והשפע כדי למנוע מהם חיי נדודים ועוני שעלולים להוביל אותם לחולי רוחני ולהתערבות בעמים אחרים, וזאת בתנאי שישמרו על מצוות התורה [מלבי"ם].
לבסוף, הכתוב מדגיש כי שיא הברכה והשפע המופלג הזה יכול להתקיים אך ורק עַל הָאֲדָמָה, בארץ ישראל. בעוד שבחוץ לארץ הברכות ניתנו כפיקדון זמני בלבד, בארץ ישראל הברכה הופכת לקבועה, שלמה ומוחלטת [ביאור יש"ר, שפתי כהן].