חזון מקיף של שפע והצלחה ניצב במוקד הברכה, חזון המקיף את חיי האדם, התוצרת החקלאית והמקנה. זוהי הבטחה למציאות שבה כל רבדי הקיום משגשגים יחד בהרמוניה ובקשר הדוק.
רוב הפרשנים עומדים על כך שהברכה פותחת בילדים, פְּרִֽי־בִטְנְךָ, ורק לאחר מכן עוברת לתוצרת השדה והאסם (כפי שמופיע בפסוקים הבאים). הסיבה לכך היא שהבנים הם הטובים והחביבים ביותר על האדם, ולכן הם קודמים בברכה. לעומת זאת, בקללות המופיעות בהמשך הפרשה, הסדר הפוך והפגיעה ברכוש קודמת לפגיעה בילדים. מכאן נלמד שה' הוא אב הרחמים, הפוגע תחילה בממונו של אדם כדי לעוררו לתשובה, ורק אם אינו שב – העונש עובר לגופו ולילדיו [הטור הארוך, רבנו בחיי, הכתב והקבלה]. גישה נוספת מסבירה את הסדר בכך שה' מעדיף לעשות "נס נסתר" המלובש בטבע (כמו פריון האדם והאדמה) מאשר "נס נגלה" (כמו ריבוי פלאי של תבואה שכבר נקטפה והונחה בכלי). לכן בברכות, ה' מבטיח קודם את הנס הנסתר, ומוסיף שאפילו הנס הנגלה יתקיים, ואילו בקללות הסדר מתהפך [כלי יקר].
הברכות בפסוק שזורות ומשפיעות זו על זו: בריאותם וחוזקם של הילדים נובעים מאיכותם הגבוהה של המזון הצומח מן האדמה ושל בשר הבהמות. יתרה מכך, כאשר המקנה ניזון ממרעה משובח, הבהמות חזקות ויולדות ללא צער [שפתי כהן]. המונח פְּרִֽי־בִטְנְךָ מתייחס כמובן לילדים [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], וההבטחה היא שהם לא ימותו אלא יפרו, ירבו ויהיו לעם רב [ביאור יש"ר].
הביטוי שְׁגַ֥ר אֲלָפֶ֖יךָ מכוון לוולדות הבקר [רש"י, מזרחי, ביאור שטיינזלץ]. המילה "שגר" נובעת מכך שהבהמה משגרת ומוציאה את הוולד ממעיה בקלות [רש"י, שפתי כהן]. מנגד, יש המפרשים שהברכה אינה מתמקדת רק בוולדות, אלא בכוח העבודה של השוורים (אלפים), אשר נשלחים למשימות חרישה ומשא בשדה [העמק דבר].
באשר לביטוי וְעַשְׁתְּר֥וֹת צֹאנֶֽךָ, הכוונה היא לוולדות הצאן [ביאור שטיינזלץ], וברמה הלשונית המונח מתייחס ספציפית לנקבות הצאן, בדומה לשמות קדומים שסימלו פריון [אם למקרא]. הפרשנים דנים בהרחבה במשמעות המילה "עשתרות", ומוצאים בה שילוב של עושר וחוזק. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהצאן נקראות כך משום שהן מעשירות את בעליהן, ובזכות עושר זה הבעלים מתחזקים ומבססים את מעמדם כאנשים איתנים, כמו סלעים חזקים [רש"י, מזרחי, גור אריה]. לעומתם, יש המייחסים את החוזק לצאן עצמן: או שהן יהיו חזקות וגדולות בממדיהן באופן חריג ביחס למינן [העמק דבר], או שיהיו חזקות ובריאות מספיק כדי להתגונן בהצלחה מפני חיות טרף [שפתי כהן].