הפסוק מציג אזהרה מפני שורת פגיעות גופניות קשות וחשוכות מרפא. אין מדובר רק באוסף של מחלות אקראיות, אלא במערכת מורכבת של ייסורים המשלבת את זיכרון העבר עם פגיעה אישית עמוקה. יש הסבורים כי מדובר במחלות מידבקות העוברות במגע, אשר יובאו לארץ על ידי צבאות האויב הפולשים [ביאור יש"ר].
החולי הראשון הוא בִּשְׁחִין מִצְרַיִם, מחלת עור קשה המלווה בפריחה ובאבעבועות [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. הכתוב מציין במפורש את מצרים, שכן מדובר באותה מכה מוכרת שהתרחשה שם, אשר בני ישראל ראו בעיניהם ויראו מפניה [בכור שור], ואלמלא הייתה זו מכה רעה במיוחד, התורה הייתה מסתפקת במילה "שחין" [שפתי חכמים]. ייחודו וסיבת חומרתו של שחין זה נובעים מטבעו הכפול: הוא מתואר כנגע לח מבחוץ ויבש מבפנים, שילוב ההופך אותו לקשה ביותר לטיפול [רש"י, מזרחי, תורה תמימה].
לאחר מכן מוזכרת ההכאה וּבַטְּחֹרִים, שהם פצעים, נפיחויות וצריבות המופיעים במקומות נסתרים בגוף, סביב פי הטבעת [אבן עזרא, רלב"ג, חזקוני, ביאור שטיינזלץ]. יש התוהים מדוע מחלה פנימית זו שובצה באמצע רשימה של מחלות עור חיצוניות [ברכת אשר]. בפסוק מוצגת תופעה ייחודית: המילה נכתבת בתורה כ-וּבַעְפֹלִים (מלשון "עופל", המציין מקום נסתר או מוגבה), אך נקראת כ-וּבַטְּחֹרִים. הפרשנים מסבירים כי התורה בחרה להשתמש בלשון נקייה וראויה יותר לקריאה בציבור, כדי להימנע מהוצאת מילה מגונה המבטאת גנאי [תורה תמימה, חזקוני].
המחלות הבאות הן וּבַגָּרָב וּבֶחָרֶס, מחלות עור הגורמות לפצעים, לגירוד עז ולבושה [ביאור שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שיש כאן ניגוד בין שני סוגי נגעים: וּבַגָּרָב הוא שחין לח, ואילו וּבֶחָרֶס הוא שחין יבש [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, ביאור יש"ר].
לגבי משמעות המילה וּבֶחָרֶס, קיימות מספר גישות. גישה אחת מסבירה כי מדובר במין גרב יבש כל כך, עד שהחולה נאלץ להשתמש בחתיכת חרס כדי לגרד את גופו, בדומה לייסוריו של איוב [אבן עזרא, רבנו בחיי, הכתב והקבלה]. מנגד, גישה שונה מפרשת את המילה וּבֶחָרֶס מלשון חמה ושמש. לפי פירוש זה, האזהרה היא מפני מכת שמש וקלקול האוויר והאקלים. בניגוד להבטחה בספר תהילים "יומם השמש לא יככה", כאן השמש תכה בהם ותגרום למחלות [אבן עזרא, רבנו בחיי, הכתב והקבלה]. דעה נוספת גורסת כי זהו פשוט שמו של חולי ספציפי שאין לו מקבילה מוכרת [אבן עזרא].
הפסוק נחתם בקביעה אֲשֶׁר לֹא־תוּכַל לְהֵרָפֵא. מדוע מחלות אלו חשוכות מרפא? הסבר אחד הוא תיאולוגי: מאחר שההכאה באה ישירות מאת ה', אין ביכולתו של בשר ודם לרפא אותה [חזקוני]. הסבר אחר הוא רפואי ופיזיולוגי: מכיוון שהאדם מוכה במקביל במחלות הופכיות, שחין לח מול שחין יבש, כל תרופה שתינתן תועיל לאחד אך תזיק ותחמיר את מצבו של השני [תולדות יצחק, שפתי כהן]. בנוסף, יש המפרשים כי הכוונה אינה שהמחלה תישאר לנצח, אלא ששום טיפול אנושי לא יועיל לה, והיא תחלוף מעצמה רק לאחר זמן קצוב, מהיסח הדעת, בדומה למכות מצרים המקוריות [שפתי כהן].