התבוסה הצבאית והקריסה הלאומית מוצגות כאן כהיפוך מוחלט של הברכה שהובטחה לעם ישראל במקרה של שמירת הברית. במקום שהאויבים ינוסו מפני ישראל, היוצרות מתהפכות.
התיאור בְּדֶרֶךְ אֶחָד תֵּצֵא אֵלָיו וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים תָּנוּס לְפָנָיו ממחיש את שבירת הכוח הצבאי. צבא ישראל יצא לקרב כשהוא מאוחד ומסודר בדרך אחת, אך מתוך פחד עצום והסתערות האויב ממקומות רבים, החיילים יתפזרו ויברחו לכל עבר [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, קיצור בעל הטורים]. מנגד, קיימת פרשנות ייחודית הרואה בתיאור זה דווקא מנגנון הגנה נסתר: ה' יגרום לישראל להיראות כמובסים, והם ינוסו בשבעה דרכים רק כדי להטריח ולהתיש את האויב הרודף אחריהם, ובכך למנוע התקפות נוספות [שפתי כהן].
המילה לְזַעֲוָה מוסברת כחילוף אותיות של המילה "לזוועה", והיא נגזרת מהשורש ז.ו.ע, שמשמעותו רעידה, אימה וזעזוע [אבן עזרא, שד"ל]. הפרשנים הציגו כיוונים שונים לגבי מהות הזעזוע:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמכה שתנחת על ישראל תהיה כה קשה, עד שהיא תהפוך לדגם מאיים ולסיוט עבור אומות העולם. החורבן יהיה כה חריג, עד שכל מי שישמע על האסון יזדעזע מאימה ויאמר "אוי לנו שלא יבוא עלינו כדרך שבא על אלו" [רש"י, רש"ר הירש, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ].
לעומת זאת, יש המפרשים שהאימה לא תהיה נחלתם של הגויים שיביטו מהצד, אלא של ישראל עצמם. העם יחיה בפחד מתמיד ובלתי טבעי מפני כל ממלכות הארץ, ואפילו מפני הממלכות השפלות והחלשות ביותר [רלב"ג].