רצף של שבע קללות קשות ניחת על העם, כביטוי חריף של מדת הדין. השימוש בשם ה' המפורש בפסוק זה נועד להדגיש את מדת הדין המייסרת את האדם [רבנו בחיי]. ריכוז כה גדול של שבע פורעניות קטלניות מעיד כי מדובר באיום שנועד לייסר ולהרתיע, שכן גוף האדם אינו מסוגל לשרוד את כולן יחד [שפתי כהן].
החלק הראשון של הפסוק מתמקד בשורת מחלות גוף קשות, רובן סוגים שונים של חום, התייבשות ודלקות [רשב"ם, רלב"ג]. הכהות אלו מתחילות בשחפת, מחלה שבה בשר הגוף נשחף, מתנפח, והאדם מגיע למצב של תשישות ואפיסת כוחות [רש"י, רש"ר הירש, ביאור יש"ר]. לאחר מכן מופיעה ובקדחת, שהיא מחלת חום יומיומית ובוערת, הנגזרת מלשון אש קודחת [רש"י, אבן עזרא]. חמורה ממנה היא המכה ובדלקת, המתוארת כחום גבוה וחד יותר מהקדחת, לעיתים כזה שפוסק וחוזר כאש הנדלקת ונכבית, או כדלקת מקומית באיברים [רש"י, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ]. המכה הרביעית, ובחרחר, היא מחלת חום קיצונית המחממת את הגוף מבפנים ומותירה את החולה בצמא תמידי למים [רש"י, ביאור יש"ר].
לגבי המילה ובחרב, הדעות חלוקות. גישה אחת מפרשת זאת כפשוטו – הבאת גייסות של צבא אויב שיכה בעם מחוץ [רש"י, מזרחי, גור אריה]. אולם, פרשנים רבים מתקשים בהכנסת חרב מלחמה לתוך רשימה של מחלות, ומסבירים שהמילה נגזרת משורש ח.ר.ב (חורב ויובש). לפי גישה זו, מדובר במחלה המייבשת את לחלוחית הגוף לחלוטין, בבצורת סביבתית קשה, או בקדחת כה חדה וקטלנית שהיא ממיתה את האדם בתוך ימים ספורים כמו חרב [אבן עזרא, חזקוני, שד"ל, תולדות יצחק, בכור שור].
מחלוקת דומה קיימת לגבי צמד המכות ובשדפון ובירקון. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר במכות חקלאיות הפוגעות בתבואה שבשדות: השדפון הוא רוח קדים הרסנית המייבשת את היבול, והירקון הוא מחלת צמחים הגורמת לפני התבואה להכסיף ולהצהיב מרוב יובש [רש"י, מזרחי, שד"ל, שפתי חכמים]. מנגד, גישה אחרת גורסת כי אלו מחלות גופניות הממשיכות את הרצף הקודם: השדפון הוא רזון המכלה ומדקק את גוף האדם, והירקון הוא מחלת כבד מוכרת (צהבת) המשנה את צבע עורו ופניו של החולה לירוק-צהוב [אבן עזרא, רלב"ג, בכור שור, ביאור יש"ר].
הפסוק נחתם במילים עד אבדך. ניסוח זה בא ללמד על תהליך של גוויעה איטית. משמעות הקללה היא שהמחלות והייסורים ירדפו את האדם עד שיכלה ויאבד מאליו, כתוצאה מהשחיקה הפנימית של גופו, ולא על ידי השמדה חיצונית ופתאומית [רש"י, שפתי חכמים, גור אריה, ביאור יש"ר]. אובדן זה מציין חורבן של משפחות ובתים, אך אינו מגיע לכדי כליון מוחלט של כלל העם כמו במגפת דבר [העמק דבר].