סדר הקללות בפרשה חושף את הדרגתיות הענישה האלוהית, ועומד בניגוד בולט לסדר הברכות שהוזכרו קודם לכן. בעוד שבברכות הוקדמה ברכת פרי הבטן לברכת הרכוש, שכן הילדים הם הטוב החביב והחשוב ביותר, בקללות מופיעה קללת טנאך ומשארתך לפני קללת הילדים.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מסבירה שינוי זה במידת הרחמים של ה׳, שאינו ממהר לפגוע בנפשות תחילה. הקללה פוגעת בראשונה ברכושו, במזונו ובנכסיו של האדם כדי לשמש כאות אזהרה, מתוך מטרה לעורר אותו לחזור בתשובה בטרם יגיע העונש החמור יותר אל ילדיו.
לצד תפיסה זו של אזהרה הדרגתית, יש מי שמצביע על קשר של סיבה ותוצאה בין הקללות. לפי הבנה זו, הקללה על פרי הבטן אינה קללה נפרדת, אלא תוצאה ישירה של הפגיעה במקורות המזון. כאשר טנאך ומשארתך ארורים, הפגיעה במאכלים והמחסור יובילו בהכרח גם לפגיעה בילדים ובמשק החי [שפתי כהן].
נקודת מבט נוספת מתמקדת באופי הרכוש הנפגע. הכלים המוזכרים מסמלים רכוש הסמוי מן העין. מאחר שפגיעה בנכסים סמויים אינה ניכרת באופן מיידי, מופיעה מיד אחריה הפגיעה בפרי הבטן, שהיא גלויה וברורה לכל, כך שהעונש הופך למוחשי וניכר [העמק דבר].