המעבר החד מחיי חירות בארץ ישראל למציאות של גלות, מלווה באובדן כפול: ריסוק העצמאות המדינית ואובדן החירות הרוחנית. הכתוב משרטט תמונה קשה של אומה הנגררת יחד עם מנהיגותה אל מציאות זרה ומשעבדת.
החלק הראשון של הקללה, יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ, מכוון היסטורית לאירועי חורבן בית ראשון, ובפרט לגלותם של המלכים יהויכין וצדקיהו על ידי נבוכדנצר לבבל [רלב"ג, בכור שור]. שלב זה אינו מתאר בהכרח גלות שלמה של כל העם, אלא גלות חלקית של שכבת ההנהגה וחלקים נרחבים מהציבור [העמק דבר, רש"ר הירש]. עצם ההליכה לגלות יחד עם המלך מספקת נחמה מועטה לעם, אך המילים אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ רומזות שמדובר במלך שהומלך על ידי בשר ודם ולא בהכוונת ה', שכן מלך שזכה לכבוד אלוהי לא היה גולה. אפילו בגירוש אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ טמונה נחמה מסוימת, שכן ההשפלה קלה יותר כאשר נופלים בידי אומה זרה לחלוטין, מאשר בידי שכנים ומכירים [שפתי כהן].
החלק השני, וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן, מעורר דיון נרחב בשאלה האם מדובר בעבודה זרה של ממש. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכתוב אינו מנבא עבודת אלילים פולחנית, אלא משתמש בפועל וְעָבַדְתָּ במשמעות של הכנעה פוליטית וכלכלית. כלומר, ישראל ישלמו מסים וישתעבדו לאומות עובדות אלילים ולכומריהן [הכתב והקבלה, אם למקרא]. במובן העמוק יותר, שעבוד לאומה זרה שקול לשעבוד לאלוהיה, שכן ישראל יהיו נתונים לחלוטין לחסדיה של חברה פגאנית, והתפיסה האלילית היא שתשלוט בגורלם ובחייהם, במקום המוסר המונותיאיסטי [אם למקרא, רש"ר הירש, ביאור שטיינזלץ]. מצב זה הוא ההפך הגמור מברכת התורה שלפיה אומות העולם יעבדו את ישראל [רלב"ג].
לצד פרשנות זו, קיימות גישות נוספות. יש המפרשים את העבודה הזרה באופן עקיף, כהשתתפות מאולצת בחיי החברה של הגויים, כגון נוכחות בסעודות שבהן המארח מודה לאליליו [בכור שור], או ככפייה פיזית וכלכלית על היהודים לבנות בתי תפילה עבור אומות העולם [אם למקרא]. מנגד, יש המפרשים את הדברים כפשוטם: הגזירות, הצרות והרדיפות הקשות בגלות יהיו כה בלתי נסבלות, עד שיכריחו חלקים בעם להמיר את דתם ולעבוד עבודה זרה בפועל, כפי שאירע כשנאלצו להשתחוות לצלם נבוכדנצר [הכתב והקבלה, רלב"ג, אם למקרא]. פרשנות ייחודית מציעה כי המפגש עם העבודה הזרה נועד דווקא לעורר את הלב; כאשר יראו הגולים את שלוותם של עובדי האלילים, הם יסיקו בקל וחומר: אם ה' מעניק שפע כזה לעוברי רצונו, על אחת כמה וכמה שייטיב לעושי רצונו, ומתוך כך ישובו בתשובה [שפתי כהן].
לבסוף, הפרשנים מדגישים את חוסר התוחלת שבהתבוללות. גם אם יבחרו הגולים להמיר את דתם מרצון כדי למצוא חן בעיני העמים ולהקל על סבלם, הדבר לא יועיל להם. הגויים לא יקבלו אותם, אלא ילעגו להם ויאמרו שהמרת הדת נבעה מפחד ממוות ולא מאמונה אמיתית. כך, מי שינסה לברוח מהדת ימצא את עצמו קירח מכאן ומכאן, דחוי ושנוא, ויהפוך למשל ולשנינה [אבן עזרא, תולדות יצחק, אבי עזר, אם למקרא]. דחייה מוחלטת זו מאת ה', המתבטאת בריחוק ובניכור, נחשבת לקשה שבכל הקללות [ביאור יש"ר].