במוקד הקללה עומדים ייסוריהם של הורים הנאלצים לחזות באובדן ילדיהם, כשהם נותרים שרויים בציפייה מתמדת חסרת תוחלת ובחוסר אונים מוחלט.
הביטוי בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר מתפרש בשני רבדים עיקריים. על דרך הפשט, מדובר בילדים הנלקחים לשבי, לשעבוד, או נשלחים כפועלים למקומות זרים ורחוקים, כאשר ההורים רואים אותם מתרחקים והולכים בשביתה [ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ, בכור שור]. לצד זאת, קיימת מסורת פרשנית ולפיה "עם אחר" הוא משל לאשת אב חורגת השולטת על ילדי אשתו הראשונה שמתה ומתאכזרת אליהם. השימוש במילה "עם" מוסבר בכך שנשים נחשבות לקבוצה בפני עצמה, או שהכוונה היא פשוט לאדם אחר. פרשנות זו מצביעה על קללה חמורה במיוחד, הנובעת מהשנאה היתרה שרוחשת אם חורגת לילדי בעלה [תורה תמימה, חזקוני, בכור שור].
התיבה וְכָלוֹת מבטאת תאווה, כיסופים וגעגועים עזים של הנפש [אבן עזרא, חזקוני, אבי עזר]. בהקשר של הפסוק, המשמעות היא שההורים שרויים בכיליון עיניים, הם מצפים ומקווים כל העת שילדיהם ישובו, אך תקוותם מכזבת והילדים אינם חוזרים. כל תוחלת ממושכת שאינה מתגשמת מוגדרת ככיליון של העיניים המצפות [רש"י, ביאור יש"ר, ביאור שטיינזלץ].
בסופו של דבר, ההורים נותרים במצב שבו וְאֵין לְאֵל יָדֶךָ, כלומר אין ביכולתם לעשות דבר כדי להושיע את ילדיהם [ביאור שטיינזלץ]. באשר למבנה הלשוני של ביטוי זה, קיימת מחלוקת: יש המפרשים כי האות ל' נעתקה ממקומה, וכאילו נכתב "אין אל לידך", כלומר אין כוח לידך [ביאור יש"ר]. מנגד, יש החולקים על כך ומסבירים שהמילה "אל" מייצגת את הכוח הבסיסי הנדרש לקיומו ולתיקונו של דבר. לפיכך, אין צורך לשנות את סדר המילים, ומשמעות הפסוק היא שפשוט אין ליד את אותו כוח נדרש כדי להשלים את הפעולה ולשנות את המצב [הכתב והקבלה].