דברים, פרק כ״ח, פסוק מ״ט

מול איומים מקומיים ומוכרים, ניצבת כאן נבואת חורבן קשה: פלישתה של אומה זרה, רחוקה ובלתי ניתנת לעצירה, הפושטת על הארץ במהירות ובאכזריות.

הפרשנים נחלקו בזיהוי ההיסטורי של אותה אומה פולשת. יש שזיהו אותה עם מלכות בבל שהחריבה את הבית הראשון [חזקוני, העמק דבר]. לעומתם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהנבואה מכוונת לחורבן הבית השני על ידי מלכות רומי, בראשות שרי צבא כדוגמת פומפיוס, אספסיאנוס וטיטוס, שהגיעו עם צבאותיהם מקצות העולם המערבי [רבנו בחיי, רלב"ג, רש"ר הירש, אברבנאל].

על המילים יִשָּׂא ה' עָלֶיךָ מסבירים הפרשנים כי המהלך כולו מונהג בהשגחה עליונה, וכאילו ה' בעצמו נושא את האויב על כנפי נשרים ומביא אותו על ישראל בקלות ובמהירות [שד"ל, מזרחי].

הדימוי המרכזי מופיע במילים כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר. הפועל יִדְאֶה מפורש כמעוף [אבן עזרא, ביאור יש"ר], או כצלילה מהירה של חץ הנורה מקשת [נתינה לגר]. הפרשנים מזהים בדימוי הנשר שלושה מאפיינים מרכזיים של מתקפת האויב: ראשית, מהירות עצומה ממרחקים וגבהים שלא ניתן לראות מראש [אברבנאל, שטיינזלץ]. שנית, פתאומיות מוחלטת המונעת כל אפשרות להתגונן, לברוח או להסתתר [רש"י, בכור שור, משכיל לדוד]. שלישית, דרך צלחה וניצחון ודאי, שכן הנשר מגביה עוף מעל כל שאר העופות ואין מי שיעמוד בדרכו [רש"י, משכיל לדוד, ברכת אשר].

הזרות המוחלטת של האויב מתבטאת במילים אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ. משמעות המילה תִשְׁמַע כאן היא הבנה; זוהי שפה זרה שלא ניתן להכיר או להבין [רש"י, ביאור יש"ר]. הריחוק הגיאוגרפי העצום יוצר נתק תקשורתי, עד כדי כך שלא ניתן אפילו להבחין בצלילי המילים הזָרוֹת [שטיינזלץ, קונטרס חיבה יתירה]. לנתק זה ישנה השלכה קיומית ואכזרית: חוסר היכולת לתקשר מונע כל אפשרות לשאת ולתת עם האויב, להתחנן על הנפש, לבקש חנינה או להגיע לפשרה כלשהי [חזקוני, בכור שור].