האויב שעתיד לתקוף את ישראל מתאפיין באכזריות מוחלטת ובאטימות לב, שאינן מותירות מקום לחמלה אנושית בסיסית. מבחינה היסטורית, יש המזהים אומה זו עם מלכות רומי [חזקוני].
הביטוי עַז פָּנִים מתאר אומה שקשיות אופייה ניכרת בתווי פניה [רש"ר הירש]. פניהם של התוקפים נותרות חתומות ואינן משתנות או מראות סימני בושה, רחמים או חנינה. המונח "עז" מצביע על כוח מתמיד ושקדן; אכזריותם וזדון ליבם לא ייפסקו עד שימלאו את תאוות ההרס שלהם [ביאור יש"ר].
מתוך אותה אטימות, הם ינהגו באכזריות שבה האויב לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן וְנַעַר לֹא יָחֹן, כלומר לא ירחם ולא יחוס על איש [בכור שור, ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שחולשתם הטבעית של זקנים וילדים קטנים הנמצאים בחוצות מעוררת בדרך כלל חמלה, אויב זה לא ירתע מלהשחית גם אותם [ביאור יש"ר]. עם זאת, גישה שונה ממקדת את חוסר הרחמים כלפי הזקנים והנערים לא באזרחים עוברי אורח, אלא באלו שיימצאו לוחמים בתוך שורות צבא ישראל [העמק דבר].