עומק הטרגדיה של הקללה מתבטא בפער העצום שנוצר על אותה אדמה ממש, כאשר תושב המקום קורס בעוד הזר שלצידו משגשג. זהותו של הַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ מתפרשת בקרב רוב הפרשנים כזר או נוכרי החי בתוך העם [ביאור שטיינזלץ]. הכוונה היא לגר תושב שאינו נימול, ולא לגר צדק שהתגייר [רלב"ג, נתינה לגר]. יש המזהים מציאות זו מבחינה היסטורית עם תקופת בית שני, אז התגברו הכותיים על ישראל [רלב"ג]. מנגד, יש הסבורים כי הקללה מתייחסת לתקופת הגלות, שבה אפילו זר המגיע מאומה אחרת לגמרי אל מקום גלותם של ישראל, יצליח וישלוט בהם [העמק דבר]. ברובד האלגורי, הזר מתפרש כיצר הרע השוכן בתוך האדם, ואם מאפשרים לו, הוא משתלט עליו [נחל קדומים].
התהליך שבו הגר יַעֲלֶה עָלֶיךָ מתואר כחוויה אישית קשה, שבה על חורבותיו של היהודי צומחת הצלחתו של הזר [רש"ר הירש]. עלייה זו באה לידי ביטוי בתלות כלכלית, כאשר הגר הופך למלווה [שפתי כהן], ואף רומזת למצב קיצון שבו יהודי יורד מנכסיו ונמכר לעבד לגר [קיצור בעל הטורים]. עם זאת, קיימת מחלוקת לגבי מהות העלייה. בעוד שיש הרואים בכך עלייה ממשית לשלטון ולגדולה, אחרים טוענים כי הגר אינו זוכה לגדולה בזכות עצמו, אלא הירידה של ישראל לעוני כה עמוק היא שיוצרת את האשליה שהגר התרומם משפלותו [ביאור יש"ר].
הכפילות במילים מַעְלָה מָּעְלָה וכן מַטָּה מָּטָּה נועדה להדגיש מצב מוחלט, תמידי וקיצוני [אבן עזרא, ביאור יש"ר]. פרשנות אחרת רואה בכפילות זו תיאור של תהליך הדרגתי, המעצים את הקללה משני כיוונים: עלייתו ההדרגתית של הגר טובה עבורו, שכן היא אינה מעוררת קנאה או גאווה, אך ירידתו ההדרגתית של היהודי רעה במיוחד, שכן עוני הבא לאט ובשלבים כמעט ואינו מעורר את רחמי הסביבה [חתם סופר].