ברכת השמים, המיועדת להעניק חיים וצמיחה, מתהפכת בקללה זו והופכת למקור של חורבן. תופעת הטבע המתוארת מציגה מצב פרדוקסלי שבו יורד גשם של עפר, והפרשנים מציעים מספר דרכים להבנת מהות המכה.
ראשית, יש המבהירים כי המילה מְטַר אינה מתייחסת בהכרח למים, אלא לעצם הפעולה של ירידה והמטרה מלמעלה [רשב"ם]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים מסבירה את הקללה כתוצאה של יובש, שרב ורוחות עזות. במקום גשם מפרה, תנשב רוח חזקה שתביא עמה חול ועפר, המהווים את ההפך הגמור מגשם מחיֶה [אבן עזרא, שד"ל, ביאור שטיינזלץ, פירושן של נשים]. הרוח העזה תוריד את האבק מפסגות ההרים הרמים והיבשים, ואף תעקור אילנות ממקומם [חזקוני, ביאור יש"ר]. דעה נוספת מציעה כי אדי המים עצמם יהפכו לעשן עב ואבק הרסני הפוגע בחי ובצומח [רלב"ג].
לעומת גישות אלו, קבוצת פרשנים אחרת מתמודדת עם הסתירה שבין מים לאבק, ומסבירה כי הקללה מתרחשת דווקא כאשר יורד מעט גשם. המים יורדים בכמות מועטה שאינה מספיקה כדי להשקיע את האבק בקרקע. מיד לאחר מכן נושבת רוח עזה המעלה את העפר באוויר ומדביקה אותו אל התבואה והעשבים הרטובים. כך נוצר על הצמחים טיט שמתייבש וגורם להם להרקיב ולהיהרס [רש"י, בכור שור, רש"ר הירש].
הפסוק מדגיש כי האבק ירד מִן הַשָּׁמַיִם. למרות שמקור העפר הוא בארץ, הרוחות יעלו אותו לגובה רב כל כך, עד שבעת נפילתו הוא ייראה כגשם היורד מן השמים עצמם [תורה תמימה, רש"ר הירש].
תוצאתה של מכה זו מתוארת במילים עַד הִשָּׁמְדָךְ. חורבן התבואה יביא לרעב כבד שיאלץ את התושבים לנדוד ממקומם בחיפוש אחר מזון, ויגרום לתמותה רבה [העמק דבר]. עם זאת, יש המפרשים ביטוי זה כהפלגה שנועדה להמחיש את עוצמת המכה, התמדתה והשחתתה העצומה, ולאו דווקא כהשמדה מוחלטת וסופית של כל העם בבת אחת, שהרי התוכחה ממשיכה לתאר מכות נוספות שיבואו לאחר מכן [ביאור יש"ר].