הברכה המובטחת בפסוק מקיפה את כל תהליך העבודה והכנת המזון של האדם, החל מאיסוף התוצרת בשדה ועד להכנת הפת בבית. הברכה חלה על הכלים עצמם, כסמל לשפע שילווה את עמלו של האדם ולמזון שיתברך בתוכם.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא לבאר את המילים על פי פשט הכתוב: טַנְאֲךָ הוא הסל שבו נושאים את התוצרת החקלאית והפירות מן השדה [רשב"ם, ביאור שטיינזלץ, רש"ר הירש], או המקום שבו שומרים את הקמח והלחם [אבן עזרא]. וּמִשְׁאַרְתֶּךָ היא הכלי והקערה שבהם לשים את הבצק [רשב"ם, ביאור שטיינזלץ, רש"ר הירש, גור אריה]. לפירוש זה, משמעות הברכה היא שכלים אלו יהיו תמיד מלאים בשפע של פירות ועיסה [רשב"ם, ביאור יש"ר, בכור שור].
חלק מהפרשנים מעמיקים באופייה של ברכה זו. יש המסבירים כי הברכה שורה דווקא על הדבר הסמוי מן העין, ולכן אדם שיביא סל פירות מן השדה או ילוש בצק, יגלה בעת המדידה כמות גדולה יותר ממה שהעריך תחילה [העמק דבר]. גישה אחרת מתארת ברכה של שימור פלאי: הלחם שיונח בסל יישאר טרי וערב לחיך ימים רבים מבלי להתעפש, והבצק שיישאר בכלי הלישה לא יחמיץ ולא יתקלקל גם אם ימתין זמן רב ללא אפייה [שפתי כהן].
מכיוון שהפסוק הקודם כבר בירך את "פרי אדמתך", התעורר קושי מדוע יש צורך לברך שוב את הפירות שבסל. בשל כך, נוצרה גישה פרשנית חלופית המפרשת את המילים באופן שונה: טַנְאֲךָ אינו מתייחס לפירות, אלא לתוצרת לחה כגון יין ושמן שאותה נהגו לסנן דרך סלים, ואילו וּמִשְׁאַרְתֶּךָ מתייחס לפירות יבשים כגון תאנים וצימוקים, שנשארים בכלי ואינם נוזלים מתוכו [רש"י, מזרחי, שפתי חכמים, משכיל לדוד, ברטנורא, ברכת אשר].
רובד נוסף בפרשנות קושר את הברכה הפיזית לזכות קיום המצוות. הברכה בסל ניתנת בזכות מצוות הבאת הביכורים שניתנים בטנא, והברכה במשארת ניתנת בזכות מצוות הפרשת חלה [רש"ר הירש, דעת זקנים], או בזכות האמונה של בני ישראל שהוציאו את משארות הבצק ממצרים מבלי להכין צידה לדרך, והלכו במדבר אחר ציוויו של ה' [שפתי כהן].