קרה לכם פעם שהגעתם למקום חדש שבו אף אחד לא מכיר אתכם ולא מדבר בשפה שלכם? התורה מתארת מצב עצוב שבו עם ישראל מאבד את החופש שלו ונאלץ לעזוב את ארץ ישראל לארץ רחוקה. ה' מזהיר שזה יקרה לא רק לעם, אלא גם למנהיגים, ולכן נאמר יוֹלֵךְ ה' אֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ. לצאת לגלות יחד עם המלך זה אולי קצת מנחם כי לא נמצאים לבד, אבל המילים אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ מזכירות שזה מלך שהעם בחר בעצמו, מלך בשר ודם, ולא מלך שפועל לפי ההכוונה של ה'.
העם נשלח אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ, כלומר לאומה זרה ורחוקה לגמרי. למרות שזה נשמע קשה, יש בזה גם נחמה קטנה, כי הרבה יותר מביך ומשפיל ליפול בידיים של שכנים שמכירים אותנו, מאשר בידיים של זרים מוחלטים.
בהמשך נאמר וְעָבַדְתָּ שָּׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים עֵץ וָאָבֶן. האם זה אומר שעם ישראל יתחיל פתאום להשתחוות לפסלים? המפרשים מסבירים שהכוונה היא לא לעבודה זרה של ממש, אלא לשעבוד לעמים אחרים. כשהעם חי בגלות, הוא נאלץ לעבוד קשה ולשלם מסים לשליטים שמאמינים בפסלים של עץ ואבן. במקום לחיות חיים חופשיים תחת ההשגחה של ה', הם יהיו תלויים בעמים זרים. ואם מישהו יחשוב שאולי כדאי לו לנסות להתנהג כמו הגויים ולעזוב את הדת כדי למצוא חן בעיניהם, התורה רומזת שזה לא יעזור. העמים האחרים לא יקבלו אותם, אלא רק ילעגו להם ויגידו שהם עושים זאת רק מתוך פחד. בסופו של דבר, מי שינסה לברוח מהאמונה שלו ימצא את עצמו קירח מכאן ומכאן, ללא חברים וללא זהות.