קרה לכם פעם שהייתם חולים והרגשתם ממש לא נעים, אבל אחרי שנחתם ולקחתם תרופה הכל עבר? התורה מזהירה אותנו מפני מצב שבו אנשים לא יקשיבו בקול ה', ובעקבות זאת יגיעו אליהם מחלות עקשניות ומציקות שקשה מאוד להעביר אותן.
המחלה הראשונה שמוזכרת היא בִּשְׁחִין מִצְרַיִם. התורה מזכירה דווקא את מצרים, כדי להזכיר לנו את מכת השחין המפורסמת שהייתה שם. זו הייתה פריחה מאוד לא נעימה בעור. לאחר מכן מוזכרים הפצעים וּבַטְּחֹרִים, שהם נפיחויות במקומות נסתרים בגוף. דבר מעניין מאוד קורה כאן: בספר התורה המילה הזו כתובה בתור וּבַעְפֹלִים (שפירושו מקום נסתר), אבל כשאנחנו קוראים אותה בקול, אנחנו אומרים וּבַטְּחֹרִים. הסיבה לכך היא שהתורה מלמדת אותנו לדבר תמיד בשפה נקייה, יפה ומכובדת.
האזהרה ממשיכה עם המחלות וּבַגָּרָב וּבֶחָרֶס. אלו מחלות עור שמגרדות מאוד. וּבַגָּרָב היא פריחה לחה ורטובה, ואילו וּבֶחָרֶס היא פריחה כל כך יבשה, עד שמי שסבל ממנה היה מגרד את עצמו בעזרת חתיכה של כלי חרס שבור.
בסוף, התורה אומרת על המחלות האלו אֲשֶׁר לֹא־תוּכַל לְהֵרָפֵא, כלומר שקשה מאוד לרפא אותן. למה כל כך קשה למצוא להן תרופה? תארו לעצמכם אדם שסובל באותו הזמן גם מפריחה רטובה וגם מפריחה יבשה. אם הרופא ייתן לו תרופה שמייבשת את העור, היא תעזור לפריחה הרטובה, אבל רק תזיק ותחמיר את הפריחה היבשה!