יצא לכם פעם לעבוד קשה מאוד על בניית מגדל גבוה, וממש רגע לפני שסיימתם הכל נפל? זה בדיוק מה שמרגיש החקלאי שעליו מדובר כאן. הוא משקיע המון מאמץ, חורש, זורע, ולוקח כמות גדולה מאוד של זרעים אל השדה שלו. זה מה שנקרא זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה. אבל למרות כל העבודה הקשה הזו, בסוף התהליך הוא מצליח לאסוף רק כמות קטנה מאוד של תבואה, וּמְעַט תֶּאֱסֹף. הכמות כל כך קטנה שהיא אפילו לא תספיק לו כדי לזרוע שוב בשנה הבאה.
למה זה קורה? בגלל נחיל של חרקים. התורה אומרת כִּי יַחְסְלֶנּוּ הָאַרְבֶּה. המילה הזו מתארת משהו סופי ומוחלט. הארבה לא סתם אוכל קצת מהתבואה, אלא פשוט מעלים אותה לגמרי ולא משאיר כלום. בגלל שהחרק הזה מכלה ומשמיד את כל מה שעומד בדרכו, אחד מסוגי הארבה נקרא "חסיל", כי הוא פשוט מחסל הכל. המצב הלא נעים הזה נועד ללמד את האדם שיעור חשוב. כשאנחנו עובדים ואוספים המון רכוש, אנחנו עלולים להרגיש שאננים ולחשוב שאנחנו כבר לא צריכים עזרה. כשהתבואה נעלמת, זה מזכיר לאדם שהוא תמיד צריך להרים את העיניים, לסמוך ולבטוח רק בה׳, ולא רק ברכוש שהוא שומר לעצמו.