דברים, פרק כ״ח, פסוק ל״ח

החקלאי עמל וטורח כאשר זֶרַע רַב תּוֹצִיא הַשָּׂדֶה, כלומר מוציא כמות גדולה של זרעים לזריעה. על אף ההשקעה ויכולתה של האדמה להצמיח בתחילה, התוצאה היא וּמְעַט תֶּאֱסֹף, יבול דל שאינו מכסה אפילו את צורכי הזריעה לשנה הבאה. הפער הקיצוני נובע מכך שכִּי יַחְסְלֶנּוּ הָאַרְבֶּה, כאשר הפועל יַחְסְלֶנּוּ אינו מתאר רק אכילה אלא כליה והשמדה מוחלטת, פעולה הרסנית שעל שמה נקרא מין הארבה "חסיל". קללה זו של עמל לשווא נועדה לשמש כעונש הדרגתי המעורר לתשובה, וכן למנוע שאננות ולהרגיל את האדם לבטוח בה' בלבד ולא ברכושו.