תארו לעצמכם שהשקעתם המון זמן ומאמץ בפרויקט מיוחד, וממש רגע לפני שהוא מוכן, משהו קטנטן הורס את הכל. זו תחושה מאוד מאכזבת. התורה מספרת לנו על מצב דומה שיכול לקרות לחקלאי. החקלאי משקיע עבודה רבה וקשה, תִּטַּע וְעָבָדְתָּ, כלומר הוא לא רק נוטע את הכרם, אלא ממשיך לטפל בו בכל יום, עובד קשה ומותש מהדאגה לגפנים.
למרות כל הטרחה הזו, כשתגיע עונת הבציר, וְיַיִן לֹא תִשְׁתֶּה, הוא לא יזכה לשתות וליהנות מהיין המשמח והשופע שהוא כל כך ציפה לו. יותר מזה, וְלֹא תֶאֱגֹר, שפירושו לקבץ, לאסוף ולשמור. החקלאי אפילו לא יצליח לאסוף את הענבים מהעצים כדי לשמור אותם לעתיד.
ולמה כל זה קורה? לא בגלל סופה חזקה או אסון גדול, אלא דווקא בגלל יצור קטן ונסתר. כִּי תֹאכְלֶנּוּ הַתֹּלָעַת, תולעת קטנה תאכל ותשחית את הענבים בעודם בכרם, וכל העבודה הקשה תהפוך לחינם. הדבר מזכיר לנו שגם כשאנחנו עובדים קשה מאוד, אנחנו תמיד זקוקים לברכה של ה' כדי לראות פירות בעמלנו.