דברים, פרק כ״ח, פסוק מ׳

חשבתם פעם כמה זה מאכזב לעבוד קשה מאוד על משהו, כמו בניית מגדל גבוה מקוביות, ורגע לפני שמניחים את הקוביה האחרונה הכל קורס? זו בדיוק ההרגשה הקשה של החקלאי שמתוארת כאן. המילים זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ מתארות מצב שבו יהיו המון עצי זית שיגדלו יפה בכל רחבי הארץ, והחקלאי יעבוד בהם וישקיע את כל כוחו. אבל למרות שהעצים יהיו מלאים בפירות, החקלאי לא ירוויח מהם כלום ולכן וְשֶׁמֶן לֹא תָסוּךְ. בימי התנ"ך היה מנהג נפוץ מאוד למרוח ולסוך את עור הגוף בשמן כדי להרגיש רעננות ונעימות, אך לחקלאי לא יהיה שמן לעשות זאת. הסיבה לאובדן הזה היא כִּי יִשַּׁל זֵיתֶךָ. משמעות המילה יִשַּׁל היא נשירה ונפילה. הפירות פשוט ינשרו וייפלו מהעץ אל האדמה עוד לפני שהם יבשילו, ולכן אי אפשר יהיה להכין מהם שמן. המצב הזה הרבה יותר עצוב מאשר גנבים שבאים לקחת את היבול, כי מפני גנבים אפשר לשמור ולהגן על השדה, אבל כשהטבע עצמו גורם לפירות ליפול, לחקלאי המסכן אין שום דרך להתגונן או לעצור את זה.