דברים, פרק כ״ח, פסוק ס״ה

קרה לכם פעם שהגעתם למקום חדש וכל מה שרציתם זה רק לחזור הביתה אל החדר הבטוח והמוכר שלכם? ככה בדיוק מרגיש עם ישראל כשהוא נמצא רחוק מארצו, בגלות. המילים וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וכן וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶךָ מתארות מצב שבו אין לעם שלנו מנוחה, לא בגוף ולא בנפש. אנחנו נאלצים לנדוד ממדינה למדינה, בלי יכולת להרגיש באמת בטוחים, להשתלב או למצוא בית קבוע. אבל בתוך הקושי הזה מסתתרת גם שמירה מיוחדת. ה' לא נותן לנו להרגיש בנוח מדי בין הגויים, כדי שלא נתרגל, נשכח מי אנחנו ונוותר על התקווה לגאולה. החוסר במנוחה מזכיר לנו תמיד שאנחנו שייכים לה' ושומר על הזהות שלנו. בזמן הגלות יש לאדם לֵב רַגָּז, שזה אומר לב שרועד מדאגה ומפחד ממה שיקרה בעתיד. ישנה גם תחושה של וְכִלְיוֹן עֵינַיִם, שזה מצב שבו מצפים ומחכים המון זמן שהמצב ישתפר והישועה תגיע, ומרגישים וְדַאֲבוֹן נָפֶשׁ, שהוא צער עמוק בתוך הלב על כל מה שאבד. ככה, למרות שקשה, העם שלנו תמיד שומר על הקשר לה' וממשיך לצפות לרגע שבו נוכל לחזור הביתה בשלום.