קרה לכם פעם שהייתם כל כך רעבים עד שהרגשתם שאתם מאבדים את הסבלנות כלפי הסביבה? תארו לעצמכם תקופה קשה של מלחמה, שבה אין לאנשים אוכל בכלל במשך זמן רב. הרעב הכבד והמצוקה גורמים לאנשים לשנות לגמרי את ההתנהגות הטבעית שלהם.
כאשר התורה מדברת על הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ וְהֶעָנֹג מְאֹד, הכוונה היא לאדם שבדרך כלל הוא רחמן מאוד, עדין וטוב לב, כזה שתמיד רגיל לתת ולעזור לאחרים מכל הלב. אבל בגלל הרעב הנורא שמשגע אותו, פתאום תֵּרַע עֵינוֹ, כלומר הוא יהפוך להיות אכזר וצר עין. הוא יסרב לחלוק את מעט המזון שיש לו עם האנשים שהכי יקרים לו בעולם: הוא לא ייתן ממנו לאחיו ולאשתו, שנקראת כאן אֵשֶׁת חֵיקוֹ, ואפילו לא יחלוק אותו עם יֶתֶר בָּנָיו אֲשֶׁר יוֹתִיר, שהם הילדים שלו שהצליחו להישאר בחיים ולהסתתר מפני האויב. מרוב סבל וקושי, אותו אדם רגיש שוכח את האהבה למשפחתו וחושב רק על עצמו.