דברים, פרק כ״ח, פסוק נ״ד

אימי המצור והרעב מעוותים לחלוטין את הטבע האנושי, כך שאפילו הָאִישׁ הָרַךְ בְּךָ וְהֶעָנֹג מְאֹד, אדם רחמן וטוב לב או בעל נפש מעודנת ומפונקת ביותר, הופך לאכזרי ודואג להישרדותו בלבד. בשל הרעב הכבד תֵּרַע עֵינוֹ, כלומר הוא ינהג בקמצנות קיצונית כלפי הקרובים אליו ביותר, בְאָחִיו וּבְאֵשֶׁת חֵיקוֹ שאותה הוא אמור להוקיר ולהגן עליה. במקום להיגעל מבשר אדם, טירוף הרעב גורם לכך שבשר ילדיו ימתק לחכו, והוא אף מונע מקרוביו מזון בתקווה שימותו ברעב כדי שיוכל לאכול גם אותם. אכזריות זו מופנית גם כלפי וּבְיֶתֶר בָּנָיו אֲשֶׁר יוֹתִיר, הילדים ששרדו או הוסתרו, כאשר האב מסרב לחלוק איתם את בשר אחיהם השחוטים ושומר אותו לעצמו.