יצא לכם פעם לשחק במשחק קבוצתי שבו טעות של שחקן אחד משפיעה על הקבוצה כולה? לפעמים, אחרי שמקבלים הבטחות לדברים טובים, צריך גם לדעת מה קורה כשבוחרים בדרך לא נכונה. התורה פונה אלינו כאן בלשון יחיד, כאילו היא מדברת לאדם אחד, כדי ללמד אותנו שכולנו ערבים זה לזה ומחוברים יחד. מעשה של אדם בודד יכול להשפיע על הציבור כולו.
כשהתורה מבקשת מאיתנו לשמור את מצוות ה', היא מדגישה את המילה וְחֻקֹּתָיו. אלו הם החוקים שלפעמים קשה לנו יותר לקיים, כי הם מגבילים את הרצונות והיצרים שלנו. התורה מוסיפה ואומרת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, כדי להזכיר לנו שצריך להתייחס לכל התורה ממש כאילו ה' נותן לנו אותה עכשיו, ברגע זה.
זה אולי נשמע קצת מפחיד לשמוע על עונשים, אבל שימו לב למילה שפותחת את הדברים: וְהָיָה. בדרך כלל, זו מילה שמשתמשים בה כדי לתאר שמחה או רחמים. איך ייתכן שאזהרה קשורה לשמחה? התשובה היא שגם כשמגיעים קשיים, הם נובעים מהאהבה הגדולה של ה' אלינו. בדיוק כמו שמלח שומר על הבשר שלא יתקלקל, כך גם האזהרות נועדו לשמור על העם שלנו, לעורר אותנו לתקן את המעשים שלנו ולהחזיר אותנו לדרך הטובה, ולא חלילה כדי להרוס.
התורה אומרת שהתוצאות של המעשים הרעים וּבָאוּ עָלֶיךָ... וְהִשִּׂיגוּךָ. כלומר, אי אפשר לברוח מתוצאות המעשים שלנו, והן יגיעו שלב אחרי שלב כדי לתת לנו הזדמנות לעצור, לחשוב ולתקן לפני השלב הבא. אבל מסתתרת כאן גם נחמה גדולה: המילה וְהִשִּׂיגוּךָ מלמדת שגם בזמנים קשים, כשנראה שהצרות רודפות אותנו, ה' נמצא איתנו בתוך הקושי ושומר עלינו תמיד.