יצא לכם פעם לראות משהו לא נעים קורה למישהו אחר, ולקוות בלב שזה אף פעם לא יקרה לכם? כשהתורה מזהירה את בני ישראל כדי שישמרו על הדרך הטובה ולא יעזבו את ה', היא מזכירה להם בדיוק תחושה כזו מהעבר. התורה מדברת על מַדְוֵה מצרים, כלומר המחלות והפגעים שהיו שם. המילה וְהֵשִׁיב מתארת מצב הפוך ועצוב: אותן מכות שפגעו פעם במצרים בגלל בני ישראל, עלולות לחזור ולפגוע בבני ישראל עצמם.
התורה אומרת שאלו מכות אֲשֶׁר יָגֹרְתָּ מִפְּנֵיהֶם. כשבני ישראל היו במצרים וראו מקרוב את המכות, הם היו מלאי פחד ודאגה מהמחלות האלה וקיוו לא להיפגע מהן. ה' מזכיר להם את הפחד הזה כדי לעורר אותם, כי תמיד קל יותר להבין אזהרה כשמדובר במשהו שכבר מכירים וחוששים ממנו. כל עוד העם קרוב לה', יש לו הגנה מיוחדת. אבל אם הם עוזבים את דרך ה', ההגנה הזו מוסרת, והמחלות שמהן הם כל כך פחדו יגיעו וְדָבְקוּ בָּךְ, כלומר ייצמדו אליהם.