נסו לדמיין רגע שאתם מסכימים על משהו חשוב מאוד יחד עם חברים. בדרך כלל, רק מי שנמצא בחדר שותף להסכם, נכון? אבל במעמד המיוחד שבו עם ישראל מקבל את התורה והארץ, קורה משהו פלאי ששובר את כל חוקי הזמן. משה רבנו מסביר שהברית עם ה' נכרתת לא רק עם מי שיֶשְׁנוֹ, כלומר מי שנמצא שם באותו רגע, אלא גם עם אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה. המילה אֶת בפסוק פירושה "עם", כלומר הברית נעשית עם כולם. אבל מי הם אלה שלא נמצאים שם? אלו אנחנו! הכוונה היא לכל הדורות שעתידים להיוולד, וגם לאנשים שיבחרו להצטרף לעם ישראל בעתיד.
איך אפשר לשתף בברית אנשים שעוד לא נולדו? התשובה המדהימה היא שבאותו רגע עצום, כל הנשמות של עם ישראל לדורותיו כבר היו נוכחות. שימו לב למילה עֹמֵד. התורה משתמשת בה רק כשהיא מדברת על האנשים שחיו באותו זמן, כי רק להם היה גוף פיזי שיכול לעמוד. לנשמות של הדורות הבאים שעוד לא ירדו לעולם אין גוף שעומד, אבל הן בהחלט היו שם מבחינה רוחנית.
אולי תחשבו לעצמכם, איך האבות שלנו יכלו להסכים למשהו בשמנו? התשובה היא שהתורה היא מתנה כל כך טובה וחשובה, ותמיד מותר לקבל משהו טוב בשביל מישהו אחר, אפילו אם הוא לא נמצא. כולנו כמו ענפים שצומחים מאותו עץ, ולכן ההבטחה הזו יוצרת חיבור עמוק בין כולנו. בזכות הברית הנצחית הזו, אנחנו אף פעם לא לבד. כל יהודי שמקבל על עצמו את התורה מחובר מיד לכל עם ישראל בעבר, בהווה ובעתיד. וגם אם לפעמים אנחנו טועים בדרך, ה' זוכר את הברית הזו, נותן לנו זמן לחשוב, לתקן את המעשים שלנו ולחזור אליו באהבה.