דברים, פרק כ״ט, פסוק ט״ו

יצא לכם פעם לצאת למסע ארוך, לעבור דרך מקומות חדשים ולראות איך אנשים אחרים חיים ומתנהגים? בדיוק על זה משה רבנו מדבר עם בני ישראל רגע לפני שהם נכנסים לארץ. משה מזכיר להם את כל מה שהם ראו בעבר, כדי להכין אותם להבטחה חשובה מאוד שהם עומדים להבטיח. הוא אומר להם אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ, כדי להזכיר את התקופה הארוכה שבה הם חיו בארץ מצרים. אולי תשאלו את עצמכם, הרי הדור שיצא ממצרים מת במדבר, אז איך משה אומר "ישבנו"? התשובה היא שבתוך הקהל עמדו אנשים שהיו ילדים צעירים כשיצאו ממצרים, או אנשים מבוגרים מאוד, והם זכרו היטב את החיים שם. לאחר מכן משה מזכיר את העמים אֲשֶׁר עָבַרְנוּ לידם, כלומר עמים כמו אדום ומואב שבני ישראל רק חלפו על פניהם בדרך לארץ. למה משה מזכיר את כל המקומות האלה? מכיוון שגם במצרים וגם בדרך, בני ישראל ראו מקרוב איך העמים האחרים מתנהגים ועובדים עבודה זרה. משה יודע שלפעמים, כשרואים תרבויות אחרות, עלול להיות פיתוי בלב לחקות אותן ולעשות כמוהן. לכן, הוא מזכיר להם את העבר כדי לעזור להם להתרחק מהמעשים האלה, ומסביר להם שכל אחד ואחת מהם אחראי באופן אישי לשמור על ההבטחה ולהישאר נאמן לה׳, גם אם אף אחד אחר לא רואה.