קרה לכם פעם שעמדתם בתוך קבוצה גדולה ושמעתם אזהרה חשובה, אבל בלב חשבתם לעצמכם שאתם לא צריכים לדאוג ושהכל יהיה בסדר? זה בדיוק מה שקורה לאדם ששומע את הציוויים של 'ה, אבל במקום לקחת אותם ברצינות, הוא משכנע את עצמו שלו לא יקרה כלום והוא אומר לעצמו שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי. איך הוא כל כך בטוח בעצמו? הוא חושב שהוא יכול לסמוך על האנשים הטובים שסביבו. הוא אומר לעצמו שהוא חי בתוך קהילה של צדיקים, ולכן המעשים הטובים שלהם יגנו גם עליו ויסתירו את המעשים הלא טובים שלו.
בגלל המחשבה הזו, הוא מחליט להמשיך בשלו ואומר בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ. המילה שרירות מזכירה את המילה שריר, משהו חזק ונוקשה. כלומר, האדם הזה הולך בעקשנות רק אחרי מה שמתחשק לו, ומתעלם ממה ש'ה מבקש.
כדי להסביר את המחשבה של האיש הזה, מופיע התיאור לְמַעַן סְפֹות הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה. תארו לעצמכם שדה ירוק ויפה שקיבל המון מים, שזוהי האדמה הָרָוָה, השבעה. השדה הזה דומה לאנשים הצדיקים. בתוך השדה צומח עשב אחד יבש שזקוק למים, שזוהי האדמה הַצְּמֵאָה, והיא דומה לאותו אדם שבוחר לא להקשיב. העשב היבש חושב לעצמו שכאשר ירד גשם על השדה הטוב, גם הוא יקבל מים בחינם רק בזכות זה שהוא צומח שם. כך בדיוק אותו אדם חושב שהוא יוכל להמשיך להתנהג בעקשנות, ובכל זאת להרוויח מהברכה ומההגנה שיקבלו האנשים הטובים שסביבו.