דברים, פרק כ״ט, פסוק י״ח

אדם השומע את קללות הברית עלול לפתח שאננות והונאה עצמית ולהאמין כי שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי, מתוך תלות בזכות הקהילה שתגן עליו או בעזרת צידוקים הפוטרים אותו מאחריות. הוא מכריז כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ, כלומר בוחר ללכת בעקשנות אחר מה שעיניו ולבו רואים לנכון, ומעניק תוקף ושלטון ליצריו על פני ציוויי ה'. מתוך כך הוא פועל לְמַעַן סְפֹות הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה, בניסיון להוסיף ולספק את תאוותיו מתוך אשליה שהדבר ישקיט אותן בעוד שבפועל הוא רק מגביר את צמאונו לחטא, או מתוך תקווה כוזבת שכרשע צמא הוא ייהנה מן ההפקר מברכתם של הצדיקים השבעים. מנגד, קיימת אזהרה של ה' כי עקשנות זו תוביל לכך שיחוברו כל חטאיו יחדיו, הן אלו שנעשו בשוגג ומתוך חוסר דעת והן אלו שנעשו במזיד ובתאווה, והוא ייענש על כולם ללא רחמים.