דברים, פרק כ״ט, פסוק כ״א

חורבנה הפומבי והכולל של הארץ משמש אנדרטה היסטורית המעוררת דיון חוצה דורות ויבשות. הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן, שהם בְּנֵיכֶם ממשיכי דרכם של הצדיקים, וְהַנׇּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה, יופתעו מעוצמת ההרס וינהלו ביניהם שיח שבו הזר ישאל לפשר החורבן, והיהודים יצדיקו את הדין ויסבירו כי הוא נובע מנטישת הברית. כאשר המבקרים וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ, שהן נזקים נקודתיים, וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ, המבטאים את חולשתה הכללית של האדמה, הם יבינו מיד שהשבר אֲשֶׁר חִלָּה יְהֹוָה בָּהּ הוא עונש אלוהי. פגיעה זו באדמה נובעת ממידת הרחמים של ה', אשר כילה את זעמו בארץ במקום להשמיד לחלוטין את האומה. שממונה העל טבעי של הארץ, המסרבת להצמיח יבול לזרים וממתינה לשובו של עם ישראל, מהווה עדות נצחית להשגחת ה' ולאמיתות התורה.