דברים, פרק כ״ט, פסוק ט׳

ביומו האחרון, משה מכנס את העם כשהם נִצָּבִים בזקיפות קומה ומוכנות, ישירות לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם ללא מחיצות, במטרה לכרות ברית חדשה המבוססת על ערבות הדדית. פירוט שדרות העם מבטא את סדר האחריות בברית זו, שכן מעתה הדין הציבורי מוטל תחילה על בעלי ההשפעה שיכולים למחות ולתקן. בראש ההנהגה עומדים רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, שהם ראשי השבטים והמושלים האוחזים בכוח השלטון, ואחריהם זִקְנֵיכֶם, חכמי התורה והשופטים, וְשֹׁטְרֵיכֶם האוכפים את פסיקותיהם. לבסוף עומד כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, ללמד שכל אדם נידון באופן פרטי אך גם עלול להשפיע בעוונו על הכלל כולו. למרות חלוקה מעמדית זו, המילה כֻּלְּכֶם מדגישה כי בעיני ה' אין הבדל בין מנהיג לאדם פשוט, וכולם שווים וחשובים לפניו כאחד.