הפעולה שבה וַנִּקַּח אֶת אַרְצָם, כלומר כבשנו אותה, ווַנִּתְּנָהּ לְנַחֲלָה, משמשת כהוכחה מוחשית שראה העם במו עיניו לכוחו ולהשגחתו של ה'. מסירת הארץ הכבושה לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשִּׁי נועדה להמחיש עד כמה ירושת הארץ המובטחת היא ודאית, כך ששבטים אלו לא יצטרכו ליטול חלק בארץ ישראל עצמה. עם זאת, מאחורי שמחת ההצלחה מסתתרת מציאות מורכבת, שכן משה ידע בנבואה ששבטים אלו עתידים לגלות מארצם ראשונים. למרות זאת הוא העניק להם נחלה מחוץ לגבולות הארץ כדי לקבוע חזקה שתעניק לעם מנוח גם בזמן גלות, וללמד שלעתיד לבוא הם עתידים לנחול את העולם כולו.
דברים, פרק כ״ט, פסוק ז׳
פרשת כי תבוא
וַנִּקַּח֙ אֶת־אַרְצָ֔ם וַנִּתְּנָ֣הּ לְנַחֲלָ֔ה לָראוּבֵנִ֖י וְלַגָּדִ֑י וְלַחֲצִ֖י שֵׁ֥בֶט הַֽמְנַשִּֽׁי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.