במהלך המסעות בקרב האומות נחשפו בני ישראל לעבודה הזרה, והמילה וַתִּרְאוּ מבטאת דרישה להתבונן היטב ולהבין את אפסותה ואת ההשחתה המוסרית הנלווית אליה. התורה מכנה את האלילים אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם כדי לבטא מיאוס עמוק, שכן הם בזויים כשרצים וכצואה, ואף עובדיהם משליכים ומחרפים אותם כשאינם מספקים את מבוקשם. הפסוק מבחין בין פסלי עֵץ וָאֶבֶן הזולים שהונחו בחוץ בגלוי, לבין פסלי כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם, שהוסתרו בחדרים פנימיים מפחד הגנבים או שעוטרו בקישוטים יקרים. תיאור זה מדגיש את הגיחוך שבפולחן, שבו האליל אינו מסוגל לשמור אפילו על עצמו, בניגוד מוחלט להשגחת ה' על עמו.
דברים, פרק כ״ט, פסוק ט״ז
פרשת נצבים
וַתִּרְאוּ֙ אֶת־שִׁקּ֣וּצֵיהֶ֔ם וְאֵ֖ת גִּלֻּלֵיהֶ֑ם עֵ֣ץ וָאֶ֔בֶן כֶּ֥סֶף וְזָהָ֖ב אֲשֶׁ֥ר עִמָּהֶֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.