דברים, פרק כ״ט, פסוק ט״ו

כריתת הברית נשענת על הזיכרון ההיסטורי של העם והסכנה הטמונה בחשיפה לתרבויות אליליות. משה פונה אל הקהל, שבו עמדו רבים ששרדו את הגזירה למות במדבר, ומזכיר להם כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם מניסיונכם האישי אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שם ההשפעה הייתה עמוקה וממושכת. לעומת זאת, וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם מתייחס לאומות שעם ישראל רק חלף על פניהן, או לחלופין הפך למפורסם בקרבן. מכיוון שמפגשים אלו עלולים לפתות את היחיד לייחס בטעות את הצלחת הגויים לאליליהם, נדרשת שבועה חמורה כדי למנוע הידרדרות רוחנית. מתוך הבנתם הברורה כי האלילות היא שקר, הדור הנוכחי רשאי לחייב בברית גם את הדורות הבאים, שכן הרחקתם מהחטא נחשבת עבורם לזכות מוחלטת.