דברים, פרק כ״ט, פסוק ה׳

תזונתם של בני ישראל במדבר לא נשענה על חקלאות טבעית ועל מאמץ פיזי, אלא על חסד אלוהי יומיומי ששחרר אותם מעמל הכפיים. הכתוב מדגיש כי לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם, כאשר המילה וְשֵׁכָר משמעה משקה משכר, כדי להרחיקם מחומריות המפריעה לשלמות הנפש ולאפשר להם להתמסר ללימוד התורה, אף שייתכן כי עשירי העם רכשו לעיתים מעט מזון טבעי כמותרות ולא מתוך צורך קיומי. תכליתה של תזונה ניסית זו היא לְמַעַן תֵּדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, להוכיח שה' מסוגל לקיים את האדם גם ללא מצרכי יסוד, וללמד מסר נצחי שגם בזמני קושי וגלות הוא תמיד ימציא דרך לכלכל את מאמיניו. הפסוק מסתיים בגוף ראשון, בין אם משום שכאן מסתיימים דברי משה ומתחילים דבריו הישירים של ה', ובין אם משום שהמילה אֲנִי משמשת ממש כשם משמותיו של ה', היודע לבדו את עצמותו האמיתית.