יצא לכם פעם לאסוף את כל החברים יחד כדי להחליט על משהו חשוב, רק כדי שאף אחד לא יוכל להגיד אחר כך "לא הייתי שם ולכן זה לא קשור אליי"? זה בדיוק מה שקורה כאן. רגע לפני שעם ישראל נכנס לארץ ישראל, כולם עדיין נמצאים יחד במחנה אחד. הם עומדים לכרות ברית והסכם חשוב מאוד עם ה'. המילה הַיּוֹם מסבירה למה ההסכם הזה קורה דווקא עכשיו. ברגע שהעם ייכנס לארץ, כל שבט ומשפחה יתפזרו למקום שלהם, וכבר אי אפשר יהיה לאסוף את כולם יחד. לכן עושים את זה עכשיו, כשכולם נוכחים ואף אחד לא חסר.
כדי לתאר את ההסכם הזה מופיעה המילה לְעָבְרְךָ. המילה הזו מלמדת אותנו שהעם לא הוכרח להסכים, אלא הם עשו זאת מרצונם החופשי, מתוך בחירה ובשמחה. בנוסף, המילה כתובה בלשון יחיד, כאילו פונים לאדם אחד בלבד, למרות שיש שם עם שלם. הסיבה לכך היא שהברית הזו הופכת את כל עם ישראל לגוף אחד. ממש כמו שאם כואבת לכם האצבע כל הגוף מרגיש את זה, כך כל אדם בעם ישראל קשור לאחרים וכולם אחראים זה לזה.
הברית הזו כוללת גם שבועה, שמופיעה במילה וּבְאָלָתוֹ. אבל השבועה הזו היא לא רק הבטחה של עם ישראל לקיים את המצוות, אלא גם שבועה מרגשת של ה' אלינו. ה' נשבע לעם ישראל שהוא לעולם לא יחליף אותם באומה אחרת, ושהוא יישאר האלוהים שלנו וישמור עלינו לנצח.