יצא לכם פעם לחשוב מה קורה כשאנחנו מפסיקים להתאמץ לעשות דברים טובים? הקשר שלנו עם ה' הוא כמו תנועה שלא עוצרת אף פעם. אי אפשר סתם לעמוד במקום, כי אם אנחנו לא עולים ומתקרבים, אנחנו מתחילים לאט לאט לרדת. התהליך הזה תמיד מתחיל עמוק בפנים, בתוך הלב שלנו. וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ פירושו שהלב מתחיל להתרחק. זה לא קורה בגלל שאנחנו רוצים פתאום לעשות משהו רע, אלא פשוט בגלל חוסר תשומת לב. אנחנו קצת מוסחים, שוכחים את דברי התורה והלב שלנו מתרוקן מהם.
כשהלב כבר לא מלא בדברים טובים, מגיע השלב הבא, וְלֹא תִשְׁמָע. במצב כזה אנחנו פשוט מאבדים את היכולת להקשיב, לקלוט ולהבין את דרך התורה. משם, קל מאוד להגיע למצב של וְנִדַּחְתָּ. המילה הזו מתארת סטייה והתרחקות מהדרך הישרה. פתאום, היצר הרע מצליח לדחוף אותנו ולהטעות אותנו. אנחנו נגררים מטעות קטנה לטעות גדולה יותר, כי עבירה אחת תמיד מושכת אחריה עוד אחת. בסופו של דבר, אם לא עוצרים את ההידרדרות הזו, חוסר תשומת הלב הקטן שהתחיל בלב יכול להוביל אותנו עד לתחתית, למצב של וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם. זהו מצב של עזיבה מוחלטת של ה' ושל הדרך הטובה, והכל רק בגלל שהפסקנו לשים לב ולשמור על הלב שלנו.