דברים, פרק ו׳, פסוק י״ז

התמסרות מוחלטת לקיום הוראות התורה נדרשת במיוחד בעת יציאה למלחמה, תקופה שבה קיימת סכנה להתרופפות רוחנית. הכפילות שָׁמוֹר תִּשְׁמְרוּן מזהירה להציב סייגים כדי שאף פרט לא יישכח, ואף טומנת בחובה הבטחה כי התורה תשמור על נשמת המקיימים אותה. חובה זו מקיפה את כלל ההוראות: אֶת־מִצְוֹת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם שהן החובות השכליות והמעשיות, וְעֵדֹתָיו המהוות עדות לניסים ואזהרות רוחניות, וְחֻקָּיו שהם צווים נטולי טעם גלוי הדורשים אמון מוחלט בה'. המעבר ללשון יחיד במילים אֲשֶׁר צִוָּךְ מלמד כי האחריות מוטלת על כל פרט באומה, ועליו לפעול אך ורק מפני שכך ה' ציווה ולא לשם קבלת שכר. חלוקת תפקידים זו קובעת כי כאשר האדם מנצח במלחמתו הפנימית ושומר על המצוות, ה' לוקח על עצמו את המלחמה באויבים הפיזיים.