דברים, פרק ו׳, פסוק י״ח

התורה דורשת מהאדם לפתח מצפן מוסרי פנימי המנחה אותו גם במצבים חברתיים שלא פורטו בה במפורש. הציווי וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב מחייב לשלב בין הצדק המשפטי היבש לבין תכלית מוסרית עליונה של התחשבות בזולת, ויתור ונהיגה לפנים משורת הדין. מעשים אלו של חסד ושלום רצויים בְּעֵינֵי ה', שכן הם מגשימים את מטרתו להשפיע טוב על ברואיו. בזכות הליכה בדרך זו מובטח לאדם לְמַעַן יִיטַב לָךְ, שכן הוויתור מביא ברכה לעולם ומאפשר לקיים את ההבטחה וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה מתוך ניצחון על האויבים.