האזהרה מפני עבודה זרה אינה מסתכמת רק באיסור פולחני, אלא מתמודדת עם השפעות פסיכולוגיות, חברתיות ופוליטיות המאיימות על נאמנותו המוחלטת של העם לה'. האיסור לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים כולל בתוכו כמה רבדים. ברמה המעשית, משמעותו היא שלא לעבוד את אלוהי הנכרים, לא לירא מפניהם ואף לא להישבע בשמם [הטור הארוך, ביאור שטיינזלץ]. הבחירה בלשון רבים בפועל תֵלְכוּן באה להדגיש כי ההתרחקות מהשפעות זרות צריכה להקיף את כל תחומי החיים, החל מהמרחב הציבורי והלאומי ועד לחייו הפרטיים של כל יחיד, כך שכל צעד יוכוון אך ורק על פי רצון ה' [רש"ר הירש].
המניע לנהות אחר אמונות זרות נובע לעיתים מסיבות פסיכולוגיות, כגון אדם שזוכה להצלחה פתאומית ועלול לייחס אותה למזל או למערכות הכוכבים [מלבי"ם]. עם זאת, יש מי שמפרש כי ההליכה אחרי אלוהים אחרים אינה בהכרח עבודה זרה של ממש, אלא ניסיון ליצור בריתות פוליטיות וצבאיות עם אומות אחרות מתוך מחשבה ששיתוף פעולה עם כוחן האלילי יביא תועלת [העמק דבר].
התורה מדגישה את הסכנה הנובעת מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם. ה' ידע מראש כי ישראל עלולים להיכשל דווקא באלוהי העמים השכנים, ולכן ראה צורך להזהירם על כך בחומרה [רלב"ג]. רוב הפרשנים מסכימים כי האיסור חל גם על אלוהי עמים רחוקים, אך התורה מתמקדת בעמים שסביבנו משום שהקרבה הפיזית והמראה התמידי של שכנים הטועים אחר אמונותיהם, יוצרים פיתוי חזק הדורש אזהרה מיוחדת [רש"י, ביאור יש"ר].
גישה נוספת מסבירה את המיקוד בעמים הסובבים על רקע היסטורי וגיאופוליטי. בני ישראל ראו את חולשתם של אלוהי יושבי כנען כאשר כבשו את ארצם, ולכן לא היה חשש שיעבדו אותם. הסכנה נשקפה דווקא מאלוהי העמים שמעבר לגבולות הארץ, שאותם ה' השאיר על כנם. הישרדותן של אומות אלו עלולה הייתה ליצור אשליה שאלוהיהן חזקים ויש לחשוש מפניהם [שפתי כהן]. מנגד, יש הסבורים כי האזהרה נועדה למנוע מבני ישראל לטעות ולחשוב שחבירה לאלוהי העמים שסביבם תסייע להם מבחינה אסטרטגית במלחמתם לכיבוש שבעת עממי כנען [העמק דבר].