הקשר העמוק שבין קיום המצוות, רכישת יראת שמים והזכייה בהמשכיות ובחיים ארוכים עומד במוקד הציווי האלוהי. היראה אינה רק רגש, אלא המטרה העליונה של בריאת האדם והבסיס שעליו נשענת התורה כולה [ביאור יש"ר].
שאלת יסוד העולה מן הכתוב היא מהו היחס שבין קיום המצוות לבין יראת ה'. גישה אחת גורסת כי יראת ה' היא הסיבה והמניע לקיום המצוות. אולם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהיראה אינה המניע, אלא דווקא השכר והתוצאה של עשיית המצוות [רמב"ן, הטור הארוך, ביאור יש"ר]. כלומר, על ידי קיום המצוות האדם זוכה להגיע למדרגה הרוחנית הגבוהה של לְמַעַן תִּירָא אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ.
מהותה של יראה זו מתפרשת במספר אופנים. יש המסבירים כי היראה נובעת מההכרה שה' הוא בעל הקרקע ואנו רק גרים ותושבים בעולמו [ספורנו]. אחרים מדגישים כי אין מדובר ביראת העונש, אלא ביראת הרוממות. מתוך הבנת גדולת הבורא, האדם רץ בשמחה לקיים את מצוותיו מבלי לצפות לשכר חומרי [מלבי"ם]. קיום מצווה אחת גורר אחריו קיום מצוות נוספות, ומעניק לאדם הגנה מפני יצר הרע וסיוע משמים להמשיך בדרך זו [העמק דבר, מלבי"ם].
התורה מדגישה את חשיבות ההמשכיות הבין דורית במילים אַתָּה וּבִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ. הכוונה היא לכל הדורות הבאים בזה אחר זה [רלב"ג]. הדורות שלא זכו לראות בעיניהם את הניסים הגדולים, יספגו את יראת השמים מתוך התבוננות במסירות של הוריהם לקיום המצוות [ספורנו, העמק דבר]. הבטחה זו מבטיחה כי הדורות הבאים לא ידרדרו מבחינה רוחנית, אלא כולם יהיו שווים בגדולתם ובידיעת ה' [חתם סופר].
באשר לשכר המובטח בסוף הפסוק, הפרשנים מצביעים על חלוקה בין העולמות. המילים כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ מכוונות לחיים בעולם הזה, שבהם יזכה האדם לסיוע כדי שלא יהיו לו מפריעים בקיום התורה [העמק דבר], בעוד שההבטחה וּלְמַעַן יַאֲרִכֻן יָמֶיךָ מתייחסת לחיים הנצחיים בעולם הבא, שהוא עולם שכולו ארוך [ספורנו, רבנו בחיי].
מנגד, יש המפרשים את אריכות הימים כפשוטה, כהבטחה לחיים ארוכים בארץ ישראל שהיא נחלת ה' [רמב"ן, הטור הארוך], וכערובה להמשך קיומו של עם ישראל לאורך ההיסטוריה [ביאור שטיינזלץ]. זווית ראייה ייחודית מוסיפה כי ההבטחות לשכר גשמי בעולם הזה דומות לממתקים שנותנים לילד קטן כדי לעודד אותו ללמוד. השכר האמיתי הוא עצם קיום המצווה, והסיבה שה' מעניק לאדם אריכות ימים היא פשוט כדי שיהיה לו זמן רב יותר להוסיף ולקיים עוד מצוות [מלבי"ם].