הבטחת הניצחון וההגנה על עם ישראל מפני אויביו תלויה בהתנהגותם הראויה ובקיום המצוות [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה לשונית, האות ה"א במילה לַהֲדֹף אינה תוספת, אלא חלק משורש המילה (ה.ד.פ) [אבן עזרא].
הקפדה על עשיית הישר והטוב מאפשרת לה' לקיים את הבטחתו להדוף את האויבים. קיום ההבטחה גורם נחת רוח לה', שכן רצונו הוא שמעשי העם יאפשרו לו לשמור על הבטחתו כלפיהם [מלבי"ם]. יתרה מזאת, זכות זו תעמוד לישראל לא רק במלחמות הכיבוש שהן בגדר חובה, אלא גם בשאר מלחמות, ואפילו במלחמות רשות [העמק דבר].
הפסוק מציין שהדבר ייעשה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר, והכוונה היא להבטחה שניתנה כבר בספר שמות, שם אמר ה' שיטיל מהומה באויבים ויניס אותם [רש"י]. הדגש על גירוש כׇּל־אֹיְבֶיךָ מלמד על הבדל מהותי התלוי במעשיהם של ישראל: כאשר העם נוהג בצדקות גמורה והולך לפנים משורת הדין, הם זוכים לנס על-טבעי שבו ה' הודף את כל האויבים בבת אחת, וזאת ללא החשש הטבעי שהארץ תישאר שוממה וחיות השדה יתרבו בה. לעומת זאת, כאשר אינם עושים את רצון ה' בשלמות, גירוש האויבים נאלץ להיעשות בהדרגה ולא בבת אחת [משכיל לדוד].