הדרך המעשית להשגת אהבת ה' היא באמצעות עיסוק מתמיד במצוות, המכונות כאן הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה, שכן מתוך ההיכרות עם דרכי הבורא צומחת האהבה אליו באופן טבעי. הדרישה וְהָי֞וּ מלמדת על קביעות והשמעת התורה בפה, תוך התייחסות למצוות כאילו ניתנו הַיּ֖וֹם, כאיגרת רעננה מהמלך ולא כפקודה ישנה ושגרתית. כאשר דברי התורה מונחים עַל־לְבָבֶֽךָ, הם הופכים לזיכרון תמידי המכוון את מעשי האדם, דוחק מחשבות זרות ומכין את הנפש למסירות מוחלטת. מיקום הציווי על הלב לפני החובה ללמד את הבנים מדגיש כי מחנך נדרש להפנים את הדברים בעצמו תחילה, שכן רק דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב.
דברים, פרק ו׳, פסוק ו׳
פרשת ואתחנן
וְהָי֞וּ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם עַל־לְבָבֶֽךָ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.